[המסמך הבא הוא תגובה למאמר שעאדל סמרה מרמאללה הפיץ לאחרונה. המאמר והנוסח המקורי של התגובה פורסמו באנגלית.]

עאדל היקר שלום,

קראתי בעיון רב את המסמך שלך וברצוני להציג כאן תגובה המזימה את נקודותיו השונים.

תחילה יציג מענה זה הערכה של עמדתך אודות חזון המדינה האחת, ובאופן כללי יותר מעמדן של המשימות הדמוקרטיות הבוערות הנוגעות להמונים הפלסטינים. ואז הוא יציג הגנה על המצע בו דוגל ה"וועד למען רפוליקה חילונית ודמוקרטית בכול פלסטין" שלנו.

מובא בזה מאמר מהבלוג של יאיר שלג ב"the marker cafe"
פורסם ביום רביעי ה-9 ביולי 2008

בתוך ים הכותרות הרודפות זו את זו, נדחקה מהר מדי הכותרת של "הארץ" מיום ששי האחרון, שבישרה על כך שגם שמעון פרס, אדריכל הסכמי אוסלו, מיואש מהסיכוי להסדר עם הפלשתינים. זו כותרת שהיתה צריכה לעורר דיון ציבורי הרבה יותר רחב - שהרי היא נוגעת לאחד התהליכים הכי חשובים בעולמנו, ובוודאי כשהיא נשמעת ממי שנחשב כאחד ממובילי תהליך ההסדר.

לפני ארבע שנים נעשה ניסיון ראשון לכנס אסיפה פומפית בנושאי זכות השיבה ומדינה חילונית ודמוקרטית בפלסטין. היוזמה היתה של "הוועד למען רפובליקה חילונית ודמוקרטית בכול פלסטין". האסיפה התקיימה בתל אביב, אחר הכנה של שבוע וחצי בלבד. התוצאה היתה עגומה, מספר המשתתפים זעום. בפעם הזאת, לקראת הוועידה שתתקיים בחיפה, ההכנות נמשכו כשנה, מאז יצאה הקריאה הראשונית מתנועת אבנא אל-בלד. לצד אבנאא אל בלד הצטרפו הגופים הבאים: התנועה נגד אפרטהייד ישראלי בפלסטין, קבוצת אג'ראס אל-עוודה למען מדינה דמוקרטית חילונית, בנוסף לפעילים עצמאיים.
כול הסימנים מצביעים על כך שהוועידה תוכתר בהצלחה.

מדינה אחת מספיקה

מאת אסעד גאנם

מעיתון "הארץ" 12 ביוני 2007

ביוני 67' נולדה מדינה דו-לאומית. עתה צריך להפוך אותה לדמוקרטית

קשה לאנשים מאמינים לשנות את אמונתם, שאינה תלויה תמיד בעובדות או במציאות אוביקטיווית, אלא ביכולתם לבחור את הנתונים המתאימים להשקפת עולמם ולדברים שהם מעוניינים לקדם ולהשיג. דברים אלה נכונים לישראלים, לפלשתינאים ולאחרים, שעדיין מטיפים לפתרון של שתי מדינות.

לכבוד משתתפי ועידת חיפה הנכבדים ,
אני מצטר שאינני יכול לשבת עמכם היום.

למשתתפי ומשתתפות הועידה למען מדינה חילונית ודמוקרטית,

אני מברך אתכם ומחזק את ידיכם ביוזמה החשובה שהיא פתח לבשורה חדשה - בשורת החיים.
לצערנו כל הדתות מתהדרות בקידוש החיים וכל שאנחנו רואים זה חילול קדושת החיים יום יום על-ידי מדינת ישראל אשר גוררת את כל יושבי הארץ הזאת לתהום. גם הלאומיות היא דת חדשה, ללא אלוהים, ומסוכנת שבעתיים מכל דת אחרת. כל מי שעיניים לו בראשו יכול כבר לראות את צורתו הסופית של הנסיון הקולוניאלי הציוני: מלחמות דת ולאומיות מרות שגם הנוצרים מאמריקה שופכים עליהן דלק דתי ולאומי.

האירועים בלבנון הם כרגיל תוצר של הבעיות המבניות של המדינה הלבנונית כמדינה של קהילות, ולא מדינת לאום. בניגוד לאגדות, לבנון אינה מדינה חילונית, אינה מדינה דמוקרטית. מ-1922 עד 1943, היא התקיימה תחת מנדאט של האימפריאליזם הצרפתי. לאחר מלחמת העולם השנייה, ב-1946, צרפת כפתה עליה חוקה אנטי-דמוקרטית, "האמנה הלאומית", שנועדה לשמור על עמדת בכורה שלה במשחק הפוליטי הפנימי דרך הנהגת הקהילה המארונית.

מדינת ישראל מגדירה את עצמה כ"מדינה יהודית". הווה אומר, מדינה של התושבים היהודים בלבד, ושל כל אדם בעולם המוגדר על ידה כ"יהודי". אבל, איך יוגדרו אותם יהודים, שזאת אמורה להיות "מדינתם" ? הישות הזאת התחבטה מאז הקמתה ב-1948 בדיוק בשאלה הזאת. " מיהו יהודי ? ". חיפשו, חיפשו, ולא מצאו אלא את ההגדרה : "יהודי הוא מי ש"יהודי על פי ההלכה (הדתית)". סיכומו של דבר : מדינת-ישראל מגדירה את עצמה כמדינת קהילה דתית. וכמו ברוב המקרים במדינות העולם, ההתבודדות בקהילת דת מהווה כיסוי להפרדה אתנית. בדרום-אפריקה של האפרטהייד קו ההפרדה האתנית הדכאנית היה צבע העור של האנשים, פה זאת הדת.